באחד מביקורינו השנתיים אצל גילם גרופרן (Cognac Grosperrin), גילינו שהוא אינו מיישן רק קוניאק.  מספר חביות ארמניאק שכבו להם בצד ב- Chai הישן שב- Chermignac – ואנחנו, צמאים כתמיד לעוד קוניאק לא מוכר, קיבלנו פתאום חידון – “ומה זה..?”.  למזלנו היגענו אותו בוקר בנסיעה משבוע של שיטוט באזורי הארמניאק.  זיהינו ארמניאק, זיהינו באקו, זיהינו באס-ארמניאק, זיהינו שהוא לא מאד רחוק מגילנו אבל לא היכרנו את היצרן, Chateau de Gaube.  ככה למדנו על הצד הלא מוכר של בית גרופרן, והמתנו בסבלנות לפתיחת ערוץ הארמניאק. שאטו דה גוב אינו מייצר ארמניאק מזה לא מעט שנים;  מי שהבין, הצטייד בזמן. באקו, עבודת כרם קפדנית, ויישון ארוך ומבוקר.  בטעימות אצל דארוז וכמובן גרופרן,  התמקדנו בשנים 1962-1966 כשנות השיא של השאטו.  ה- 1962 וה- 1964 שהיו אזלו, אבל הבאנו 1966 והוא מיוחד.