ב- 1567, תחת שלטונו המפייס של אנרי IV, הניח אחד, ז’יהן דיפו, את האבן הראשונה למבנה שיהפוך עם הזמן למנואר דה פאגי; ב-1933 תאודור לאפייר, אבי סבה של מרים דרזאק, בעלים נוכחי, רכש את המנואר.

כרם פאגי נטוע  על אותה אדמה חולית אופיינית לארמניאק, ומורכב בעיקר מהזנים המסורתיים- באקו, אוני בלאן, פול בלאנש וקולומבאר. מספר שורות של הזנים האזוטרים יותר, קרי-  Jurancon blanc, Clairette,  Plant de Graisse, Meslier St Francois  משמשים להכנת בקבוקים מיוחדים ללקוחות פאגי (לדוגמה- פאגי 15 שנה).  ב”שה”- חדר החביות, מוצבת מזקקה מסורתית (Armagnacai) הנותנת לארמניאק פאגי אופי מעט ייחודי.  עיקר התוצרת היא באקו, ללא פשרות (..); אנחנו התחברנו לבלאנש ולממסך 4 הזנים האזוטרים שלעיל בגילאי 15-20 שנה.

האחוזה מפרנסת את עצמה בעיקר כצימר המשכיר חדרים במנואר, מארגון אירועים ומגידולי שדה (הרבה תירס). הארמניאק נמכר במשורה, חלקו באירועים מאורגנים בחצר האחוזה ובטעימות כלליות, וחלקו לסוחרים, בעיקר ל- Darozze, המפרסם זאת באתרו ועל הבקבוקים עצמם. מרים דארזאק מנהלת את האחוזה, בעזרת חברה לחיים ומנהלת משק מסורה. אופייני ללא מעט אחוזות דומות בגסקון, שלב המעבר הבין דורי כאשר הבן/בת שעזבו 10-20 ולפעמים 30 שנים קודם לכן לעיר הגדולה חוזרים “הביתה”.