ערב אחד, במהלכם המייגע מעט של חגי תשרי, קיבלנו הודעת ווטסאפ של אחד מספקינו  האומרת- “..אני במוסקבה, נותן משהו כמו כיתת אמן ועימי, שולחן ליד שולחן, מגדל קוניאק עצמאי שהקוניאקים שלו נפלאים. אתם שם בג’וליאן 6 חייבים לייבא אותם”.  הבנו שכנראה לא רק אנחנו אלא גם הוא שתה באותו ערב לא מעט, אבל למחרת חיכה לנו מייל מפורט מאותו מגדל עצמאי, והודעת ווטסאפ נוספת מידידנו. מאחר ובתכנית היתה כבר נסיעה בקנה לקוניאק תוך שבועיים, מצאנו את עצמנו אצל איימי וז’אן פאסקה אי שם באמצע אוקטובר בלב גרנד שמפן, באחוזתם הצנועה.  הסיפור שלהם מזכיר לא מעט את פאני פוז’רה- הוריו של ז’אן גידלו ענבים, התסיסו, זיקקו ומכרו לאחד מארבעת הגדולים. ז’אן ואיימי חשבו אחרת.  פתחו ליין “ביו”- כמעט ביודינמי, אבל רק כמעט. מהיבול הצעיר (פחות מ-10 שנים) בנו פורטפוליו “ביו” של 3 קוניאקים, ומהחביות הותיקות יותר עוד שלושה. כבר היו לנו לא מעט אכזבות באירועים כגון אלה, וזה די לא נעים לצאת עם הרבה מילות נימוס וזהו, רק שכאן לשמחתנו זה היה לגמרי אחרת.

מצאנו כאן נציג לכל ליין- קוניאק צעיר בן 4 שנים שממש מתפוצץ מרעננות, וקוניאק שני, ממסך של מספר קוניאקים בגילאים 15-27 שנים.  התרשמנו ביותר, והתרשמנו גם מהמחירים התחרותיים של בני הזוג.

ב- 2019 פתחו השניים ליין חדש- “אוצרות משפחה”: קוניאקים מיוחדים וייחודים של בתים קטנים באזור, שמכרו לאורך שנים את התוצרת לקורוואזיה, הנסי ודומותיהן, ובמקביל שמרו חבית או שתיים.  אהבנו ביותר את אלה של כריסטיאן וז’אן, שבינתיים אזלו, ולאחרונה הבאנו את אלה של נואל וקלוד הטובים ומרשימים לא פחות.