בתחילת 2016 נסענו לגראן שמפאן על מנת להיפגש פנים אל פנים עם השמות הגדולים- לא בנפח הייצור או בשיווק המותג, אלא השמות אותם אצרנו במהלך שנות האיתור, טעימה, רכישה ולעיתים גם אספנות.  השם הראשון היה מרסל ראניו, חתנו של  גסטון בריאן [שותף לייסוד מוסד ה- AOC, אדם שסירב למכור לקהל הרחב את הקוניאקים שייצר, ורק בערוב ימיו שוכנע למכור אותם למס’ מצומצם של מסעדות] שלאחר מותו, התחלקה האחוזה ל-2 מבשלות עיקריות- ריימון ראניו וראניו-סבוראן.  התקבלנו בסבר פנים יפות ע”י נכדתו של גסטון בריאן, פטריסיה ראניו-סבוראן, ישישה שברירית למראה ומרשימה המנהלת עד היום את כלל הפעילות שם.  הטעימה היתה מדהימה ומרגשת, הנושאים העסקיים סוכמו מהר ובתקיעת כף ומכאן נעצר הכל; לא הצלחנו לפענח את הסיבה, ניסינו דרך מכרים משותפים, וכלום.  בסוף 2018, ניסינו שוב, כמדי מחצית השנה ולשמחתנו קיבלנו תשובה חיובית; סגרנו מהר הפעם את האישורים המקומיים והוצאנו הזמנה ראשונית, על בסיס הטעימה קרוב ל-3 שנים קודם.

ראניו סאבוראן יושבים במרכז גראן שמפאן; בניגוד לשאר היצרנים, הקוניאק מבוסס לא רק על אוני בלאן, אלא על שלובו עם זנים נוספים כקולומבאר, פול בלאנש ועוד, זנים אותם אנו רגילים למצוא בעיקר באזור הארמניאק; האלכוהול גבוה מהמקובל- 43%, 46%- תלוי בהחלטת המאסטר בלנדר.

הבאנו 3 מוצרים- Fontvieille, Florilege ו- Paradis. שלושתם מעולים אך שונים זה מזה; הפונביי מאוזן, שתי ואלגנטי- 35 שנות יישון, 60% אוני בלאן והשאר קולומבאר ופול בלאנש; הפלורילז’ בן 45, 46% חוזק חבית, 40% פול בלאנש; ולבסוף הפאראדי- 90% בלנד מתחיל המאה שעברה ו- 10% מלפני 1870, טרום פילוקסרה