למחרת אירוע הבטאקלן בפריס, משהו כמו לפני שנתיים וחצי יצאנו כמתוכנן מפאריס לבון, לאירוע המכירה השנתי של ההוספיס דה בון; בערב הסתובבנו בכיכר השוק ונעצרנו ליד שני חברה שמכרו בשר מעושן, יינות, ליקר, מאר וכו’; כמו תמיד הסבירו לנו שאנחנו נחמדים ולא מבינים כלום, ולדוגמה לקחו את המוצר הכי פשוט שמכרו שם- את הקרם דה קסיס.  אז קסיס זה ענבי שועל (מילון מורפיקס), ומ- 600 גר’ ענבי שועל נקיים מכינים ליטר קרם דה קסיס- לוקחים את ענבי השועל הנ”ל ומרסקים אותם (בעדינות, הוא מציין), מוסיפים בקבוק יין בורגון ומעט אבקת סוכר ומשאירים לתסוס יומיים. מסננים ויש ליטר . טעמנו ושאלנו את שם היצרן, ענו לנו, צילמנו את התווית וקנינו. בשנה שלאחר מכן טעמנו עוד חצי תריסר קרם דה קסיס של יצרנים אחרים; כולם טובים, אבל אף אחד לא טוב כמוהו; חיפשנו לקנות ולא מצאנו, התקשרנו לז’יל שאמר שרק אצלו אפשר למצוא מחוץ לעונה, הפנמנו ובשנה שאחריה ניסינו לתפוס אותו  שוב. אחרי חודשיים הצלחנו (וצריך לא להתבלבל, כי ממול יושבת המתחרה המרה שלו. אחותו).  ז’יל יושב בפאתי נואי-סן-ז’ורז’. את הקרם דה קסיס מוסיפים לשמפן (קיר רויאל) או לאליגוטה (קיר); ז’יל מכור לקיר, ועדיף לכן לפגוש אותו לפנה”צ.  אנחנו התמכרנו לקרם דה קסיס עצמו.