שאטו דה בולון הוקם ב- 1480 בזמן המלך לואי ה-11, ובתחילת המאה ה-16 נכנסה אליו לראשונה מש’ דה בולון. השאטו ממוקם בגדה הימנית של הז’ירונד- אזור יין וקוניאק גם (Fins Bois ). במאה ה-17, העביר היורש דאז את האחוזה לידיהם של הבישופים של בורדו; האחרונים גילו במקום מבשלה קטנה של או-דה-וי, אך כבעלי כרמים ויקבים באזור שינו פני האחוזה כשנטעו בה כרמי סמיון, סוביניון בלאן, קברנה סוביניון וקברנה פראן כמיטב מסורת המדוק. מסורת זו היתה חיונית להתפתחות ייצור הפינו דה שאראנט, אשר לאורך מאות השנים שעברו התבלט באלגנטיות שלו המבדילה אותו משמעותית ממתחריו. ב- 1965 רכש את השאטו Christian Thomas שממשיך להפעיל את האחוזה עד ימים אלה; דעתן, פעיל, טיפוס בכל מובן המילה- פגשנו אותו כבר פעמיים, שוחחנו רבות על המקום, על ישראל, על המשפחה; רק דבר אחד הוא אמר לנו שהוא לא סולח- מדוע איננו מייבאים את הקוניאקים שלו, אלא רק את הפינו..?

בביקורינו הראשון באחוזה טעמנו מהקוניאקים השונים (מבוססי פול בלאנש, קולומבאר, מונטיל ואוני בלאן), ובנימוס הסכמנו לפתוח עם פינו (באנו בשביל הקוניאק הרי); כשטעמנו מהפינו דה שאראנט נדהמנו מהאיכות- בשאטו דה בולון מתייחסים לפינו כמשקה דגל, וכך היישון שלו מגיע לאורך זמן שאינו שכיח- 10 וגם 20 שנה.

סיפורים רבים יש על פינו דה שאראנט, החביב עלינו הוא זה המספר על יצרן קוניאק שבטעות “שפך” מהאו-דה-וי הצעיר לחבית יין, והשאיר אותה להתיישן כך תקופה, וכל השאר היסטוריה.  התנצלנו לפני קריסטיאן , והזמנו את 2 סוגי הפינו ששבו את ליבנו מהרגע הראשון.