חבית קוניאק שהושמה בפינה מעט חשוכה במרתף החביות הגדול של גילם גרופרין ב- Saintes, משכה את תשומת ליבנו לאחר טעימה ארוכה מכתריסר חביות שונות. “..אה, החבית הזו נרכשה ב- 1999 מסוחר מקומי, ותאמינו או לא, מרישומי הארכיון ניתן לעקוב אחר החבית החל מ- 1918…”

המרתק בקוניאק זה שהוא “הקוניאק של הנשים” (או כפי שנקרא ע”י אחרים “בציר האלמנות”)- הגברים התגייסו באוגוסט 1914  למלחמה שמאוחר יותר קראו לה “המלחמה הגדולה” ורק 30 שנה מאוחר יותר תיארכו אותה שוב למלחמת העולם הראשונה. באחוזות, בכפרים ובכלל הבתים נשארו רק נשים זקנים וילדים. רק הנשים יכלו לבצור ולהכין כנדרש את היין, בהמתנה לחזרת הגברים מהמלחמה לאחר מספר חודשים. אלא שבניגוד למה שכל הצדדים ציפו לו, המלחמה לא הסתיימה באותה שנה, כך שהנשים גם היו אלו
שזיקקו, הפרידו והכניסו לחביות [עם הכיבוש הגרמני, 22 שנים מאוחר יותר, נעלמה החבית וצצה לה שוב ב-1946 למספר שנים עד שנעלמה שוב ו-“הפציעה” סופית בשנות ה- 70].  קוניאק בן מעל 100 שנה, שמכורח העיתים נעשה שונה מכפי שהיה מקובל קודם ולאחר מכן, והוא אכן שונה .

בציר 1914, תחילת המלחמה הגדולה.

מגיע בבקבוק של 1 ליטר, באריזת עור

40.3% אלכוהול, צבע כהה כהה

באף ארומה די מפתיעה, מעט טחב ועשן.

בפה טעמי טבק, עור, פרי ריבתי בשילוב עדינות נדירה

מאוזן, נקי, מאד מרוכז

סיומת נקיה, עשירה  ו א ר ו כ ה.